פרט איטום מרפסות

הפרטים הקטנים שעושים את ההבדל באיטום מרפסות

חשיבותו של פרט איטום תקני במרפסת פתוחה

פרט איטום מרפסות הוא אחד המרכיבים הקריטיים ביותר במערכת האיטום, משום שהוא קובע כיצד שכבות האיטום מתנהגות בנקודות הרגישות ביותר – חיבורים, ספים, נקזים ומפגשי קיר-רצפה. מרפסת פתוחה שונה מגג בכך שהיא משמשת להליכה ולשימוש יומיומי, ולכן כל כשל בפרט האיטום יתגלה במהירות כחדירת מים לחלל הפנימי. תקן ישראלי 1752 מתייחס באופן מפורט לאופן הביצוע של איטום מרפסות, וקובע סדר פעולות ברור, חומרים נדרשים ודרישות מינימום שלא ניתן להתפשר עליהן. כאשר פרט האיטום מבוצע נכון, המרפסת הופכת לחלק אינטגרלי ועמיד ממעטפת המבנה, כזה שאינו דורש תיקונים חוזרים או תחזוקה מורכבת.

איטום תקני של מרפסת מבוסס על מערכת דו-שכבתית של יריעות ביטומניות בעובי 4 מ"מ, כאשר גמר היריעה העליונה הוא שחור או חול, בהתאם למפרט. שתי השכבות יוצרות רמת ביטחון גבוהה במיוחד, מאחר שהאיטום נמצא מתחת לריצוף וקשה לגישה לאחר סיום העבודה. התקן מחייב רציפות מלאה של האיטום, עלייה מספקת על הפרטים האנכיים ובדיקות איכות לפני סגירת המערכת. כל פרט שאינו מטופל כראוי – גם אם הוא נראה שולי – עלול להפוך לנקודת כשל עתידית.

עקרונות ופרטי ביצוע מרכזיים לפי תקן 1752

• מערכת דו־שכבתית: איטום המרפסת מבוצע באמצעות שתי יריעות ביטומניות, כל אחת בעובי 4 מ״מ, בהלחמה מלאה ורציפה.
• עלייה על גבי אנכים: היריעות חייבות לעלות על הקירות, המעקות והפרטים האנכיים לפחות 30 ס"מ מעל גובה הריצוף העתידי, כדי למנוע חדירת מים מהצדדים.
• בדיקת הצפה: לאחר סיום שכבות האיטום ולפני כל עבודת ריצוף, יש לבצע בדיקת הצפה לפרק הזמן הנדרש, כדי לוודא אטימות מלאה של המערכת.
• ספי כניסה לבית: אזור סף הדלת הוא נקודת כשל נפוצה. יש להקפיד על המשכיות האיטום מתחת לסף, גובה תקני ומניעת חדירת מים לחלל הפנימי.
• חנוכיות מים: חיבורי מים, מעקות או אלמנטים החודרים את המשטח מחייבים טיפול באמצעות חנוכיות מים ייעודיות, היוצרות מעבר מבוקר ומונעות חדירה סביב האלמנט.
• נקזים דו־שלביים: במרפסות פתוחות מומלץ להשתמש בנקז דו־שלבי, המאפשר ניקוז הן מעל הריצוף והן מתחתיו, ומקטין משמעותית סיכון למים כלואים.
• עיבוד נקזים: סביב הנקז מבוצעות יריעות חיזוק והלחמה מלאה לגוף הנקז עצמו, ללא קמטים או כיסי אוויר.
• יריעת הגנה: לפני מילוי השומשום המשמש כמצע לריצוף בטיט, יש לפרוס יריעת הגנה מעל האיטום, שתפקידה למנוע פגיעה מכנית ביריעות.
• מצע שומשום וריצוף: מילוי שומשום תקני וריצוף בטיט מבוצעים רק לאחר שהאיטום אושר בבדיקת הצפה.
• רציפות מערכתית: כל הפרטים – נקזים, ספים, קירות ומעברים – חייבים להיות חלק ממערכת אחת רציפה, ללא “חיתוכים” לא מבוקרים.

למה אסור להתפשר על פרטי האיטום?

ברוב מקרי הכשל במרפסות, הבעיה אינה בחומר עצמו אלא בפרט הביצוע. יריעה איכותית לא תעזור אם העלייה על האנך קצרה מדי, אם סף הדלת אינו מטופל נכון או אם הנקז אינו מעובד כראוי. תקן 1752 נועד למנוע בדיוק את המצבים הללו, והוא מגדיר את רמת המינימום הנדרשת לביצוע מקצועי. כאשר הפרטים מבוצעים לפי התקן, המרפסת יכולה לעמוד בגשמים עזים, מים עומדים ושימוש יומיומי – מבלי לייצר נזקים פנימיים.

לסיכומו של דבר – פרט נכון שווה שקט נפשי

לסיכומו של דבר, פרט איטום מרפסות אינו “עוד סעיף במפרט”, אלא לב המערכת כולה. הקפדה על מערכת דו-שכבתית בעובי 4 מ״מ, עלייה מספקת על אנכים, בדיקת הצפה, טיפול בספים, נקזים דו-שלביים והגנה לפני הריצוף – היא הדרך היחידה להבטיח מרפסת אטומה באמת. עבודה שמבוצעת כך מחזיקה שנים רבות, מונעת חדירות מים ושומרת על ערך המבנה.

החברה שלנו מתמחה בביצוע איטום מרפסות לפי תקן 1752, עם דגש על פרטי ביצוע, בדיקות איכות ושקיפות מלאה מול הלקוח. אנו מאמינים שפרט נכון היום הוא שקט נפשי לשנים רבות קדימה.